הראל בע"מ - חברה לבטוח נ' יפת ואח' - פסקדין

פסק דין

השאלה המרכזית בתיק זה לעניין אחריותו של נהג הנתבעת איננה אם הוא נפגע גם מאחור אם לאו. הנתבע 1 יכול להיות מופטר מאחריות רק אם רכבו שימש "קליע" מתוך רובה, קרי שהוא היה בעצירה מלאה מאחורי רכב התובעת ואז הוא "נזרק" קדימה ע"י המכה שקיבל מאחור.

על פי העקרונות האחריות המשותפת של מעוולים במשותף, די בכך שלנתבע ניתן לייחס אחוזים בודדים של אחריות כדי שהוא יחויב בנזיקין יחד עם זה שפגע בו מאחורה, והשאלה שאני צריך לבדוק היא, האם באמת ואילולי נפגע מאחור, לא היה הנתבע 1 פוגע ברכב שלפניו.

מסקנתי ממה ששמעתי, שהתשובה לשאלה הזו, היא שלילית.

1. בעקבות האירוע ומיד לאחר שהרכבים נעצרו, ירד הנתבע מרכבו, ופנה לנהג שלפניו, כדי לברר מה קרה, ולהחליף פרטים, ולא עניין אותו הרכב שמאחור, אילו גרסתו הייתה נכונה, נפגע מאחור, ונהדף לעבר רכב התובע, הדעת נותנת וההיגיון קובע שהיה פונה למי שמאשים אותו בפגיעה והדיפת רכבו קדימה, זאת אומרת הנהג מאחוריו, מעדותו הבנתי שהוא לא התעניין בראש ובראשונה בפרטי הנהג שלדעתו גרם לכל התאונה, אלא הוא פנה לנהג של התובעת שלפניו.

2. הנתבע מוסר כי באירוע התאונה, גופו נזרק קדימה, על פי חוקי הפיזיקה הדבר אומר שחזית רכבו פגעה קודם ברכב שלפניו, ואז בגלל הבדלי המהירות, בין מהירות הגוף שלפני התאונה ומהירות הרכב בשעת התאונה, ועיכוב המהירות של הרכב בגלל התאונה, הגוף ממשיך "לרוץ קדימה" וזה מה שקרה לנתבע 1 בגלל שהפגיעה עם החזית שלו ברכב שלפניו הייתה לפני שנפגע מאחור.

אילו היה נפגע מאחור קודם, מן הסתם גופו היה נזרק לאחור, ובגלל שגבו נתמך על ידי המושב של הנהג, וראשו חופשי יתכן, והיה ראשו נזרק לאחור, ונגרמת פגיעה מסוג המכונה "צליפת שוט", זה לא קרה.

3.הנתבע מוסר לי שבזמן התאונה, הוא עדיין לא בלם בלימה מוחלטת, והגיע למצב של תנוחה סטית מאחורי רכב התובעת, ובמרחק שהוא נסע מאחורי רכב התבועת, ובמהירות שהוא נסע, לא שוכנעתי שבכל מקרה היה יכול להגיע למצב של בלימה לפני מגע עם הרכב שלפניו.

4.לעניין קיומה של מכה אחת, אותה הרגיש עד התביעה או שתיים, אין זה מדע מדויק שבקיומה של מכה אחת, אותה מרגיש נהג רכב משמעות הדבר שהרכב שמאחוריו נהדף ובקיומן של שתיים, משמעות הדבר שקודם הרכב מספר 2 פגע ברכב מס' 1 ולאחר מכן נפגע מאחור, ושוב הנהג הראשון מרגיש שתי מכות, קיימות אפשרויות שונות בעניין.

לסיכום כאמור, אינני יכול לקבוע, כי אילולי המכה מאחור, רכבו של הנתבע לא היה פוגע ברכב שלפניו בכל מקרה.

אילו היו ידועים פרטיו של הנהג השלישי, היה מקום להביאו למשפט כבעל דין, דווקא על ידי הנתבעים בתור צד שלישי, ולא על ידי התובעת, שהיא זכאית לתבוע את זה שגרם לה את הנזק, ומי שטוען שצד ג' חייב להשתתף בשיפוי הניזוק, ובהתאם לתקנה 216 ראשי לשלוח הודעה לצד ג'.

כך שאי ידיעת פרטיו של הנהג השלישי, שבחלקה נגרמה על ידי כך שהנתבע 1 בעצמו לא התעניין בפרטיו הינה בלשון פשוטה "בעייתם של הנתבעים".

על פי עקרון ההשתתפות בעוולה, אינני זקוק לחלוקת אחריות בין הנתבעים לבין הנהג השלישי, שכן כלפי התובעת, הם אחראים כמעוולים במשותף ביחד ולחוד, וכלפי התובעת הם חייבים ביחד ולחוד.

המסקנה היא שאני מקבל את התביעה, ומחייב את הנתבעים בנזקיה של התובעת בסך של 5,414 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה מיום 06.11.08, אגרת משפט בסך 337 ₪, וכן הוצאות העד בסך 250 ₪, וכן שכ"ט עו"ד בסך 750 ₪ + מע"מ כדין.

ניתנה והודעה היום י"א אייר תש"ע, 25/04/2010 במעמד הנוכחים.

חאג יחיא, שופט

הוקלד על ידי: אורנה עוזרי התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: